דינמיקה קבוצתית זה מעפן. לא כיף לאף אחד, כולל למי שמעביר אותה.
אז כשהסעתי את בתי הקסומה בת ה-15 לרצף מבחנים (שכללו דינמיקה קבוצתית), היה ברור – היא בלחץ.
100 משתתפים ומשתתפות, כולם דרוכים, כולם רוצים להרשים, כולם מקווים להיות אלה שיבלטו.
ישבנו בקפה, והיא התחילה לחטוף רגליים קרות.
אמרתי לה: "את לא לבד. יש כאן מאה אנשים שמרגישים בדיוק כמוך. כל אחד מהם לחוץ מהשני, כל אחד היה שמח לברוח מפה."
אבל אז חשבתי – מה עם אלה שכבר "רגילים" לדינמיקה קבוצתית?
הם מגיעים עם ביטחון מופרז, כאילו שהם כבר יודעים איך המשחק הזה עובד.
הם מתורגלים, מחושבים, אומרים את התשובות ה"נכונות".
וזו בדיוק הבעיה.
כי זה נראה לא אמין. זה מרגיש מזויף. זה יותר מדי מחושב.
ואיך זה קשור לשיווק דיגיטלי?
כולם קוראים את אותם הספרים.
כולם לוקחים את אותם הקורסים.
כולם צופים באותם פודקאסטים.
כולם יודעים את אותם כללים.
אבל אם כולם משחקים לפי אותו הספר – איפה היתרון האמיתי שלהם?
אני מברך על המזל שהיה לי להיות שם בזמן.
2006.
כשהאינטרנט עוד היה פראי, לפני שהיו "חוקים" לכל דבר.
כשהרחובות הדיגיטליים היו כמו סמטאות לא מסומנות, מלאות בפוטנציאל למי שהעז לחקור.
אני למדתי ברחובות של האינטרנט.
לא מישהו שהחזיק לי את היד, לא תיאוריה אקדמית, לא חוקים יבשים.
שיטוט פראי. חיפוש. למידה מתוך תנועה.
הייתי בלידה של פלטפורמות, צפיתי בהן כשהן רק מתחילות לזחול, ראיתי אותן הופכות למפלצות שכולם היום עובדים איתן.
ועדיין – זה לא מספיק.
היום אני בסמטאות הלא מסומנות של הבינה המלאכותית.
מנווט במקומות שבהם עוד אין חוקים ברורים, איפה שהמפה עדיין לא קיימת.
כי אם אתה לא נמצא שם לפני כולם – אתה פשוט נבלע בתוך הרעש.
אז איך יוצאים מהשורה?
זה לא מספיק ללמוד את מה שכולם כבר יודעים. אם כולם משתמשים באותם הכלים, באותן השיטות ובאותם התהליכים, איך אפשר בכלל לבלוט?
בגוגל – לא רק להכניס מילות מפתח, אלא להבין את כוונת המשתמש. לקרוא בין השורות של החיפוש, לזהות את השאלה האמיתית שהוא שואל – עוד לפני שהוא עצמו יודע לנסח אותה.
בפרסום ממומן – לא סתם לבנות קמפיין, אלא לחקור את הראש של הלקוח. לדעת מה יגרום לו לעצור, מה ימשוך אותו מספיק כדי ללחוץ, ומה יגרום לו להרגיש שדווקא אצלך הוא צריך להישאר.
במיתוג: אתה לא צריך להיות הכי טוב – אתה צריך להיות הכי בלתי ניתן להחלפה
מיתוג מדויק הוא לא רק איך שאתה נראה, אלא איך שאתה נתפס. זו לא רק הזהות שלך היום, אלא איך שאתה רוצה שאנשים יחשבו עליך מחר. מותג חזק לא נבנה מלהגיד שאתה "איכותי" או "יוקרתי" – הוא נבנה מהתחושה שהלקוח מקבל כשהוא נתקל בך, בלי צורך בהסברים.
הטעות הכי גדולה במיתוג היא להיות לא ברור או לא אמין. קחו לדוגמה יקב גדול ומבוסס שרוצה לצמוח לשווקים חדשים. במקום לבנות על החוזקות שלו – מסורת, איכות, קהל נאמן – הוא מחליט לשנות כיוון ומחליף את שמו למשהו כמו-"Artesanal Winery", בתקווה לשדר משהו קטן, בוטיקי וייחודי. אבל בפועל? הקהל מרגיש את הזיוף. מי שמחפש יוקרה ומסורת מתרחק, ומי שמחפש יקב ארטיזנלי אמיתי לא מאמין לו. הוא נתקע בין שני עולמות – מאבד את הזהות המקורית שלו, אבל גם לא מצליח לבנות זהות חדשה אמינה.
מיתוג אמיתי לא בא מלנסות להיות "מה שמגניב עכשיו", אלא מלהבין מה באמת מיוחד אצלך ולחזק את זה. השאלה היא לא איך להיות כמו מותגים מצליחים אחרים, אלא איך לגרום לכך שאף אחד לא יוכל להחליף אותך.
להתמודד עם החדש: להעז ללכת לאיבוד בכוונה
הבעיה עם דברים חדשים היא שאנשים מחכים שיכתבו להם חוקים. הם רוצים מדריך מסודר, קורסים מובנים, טכניקות בדוקות. אבל עד שהחוקים כבר ברורים, המשחק כבר נגמר – אלה שכתבו את החוקים הם אלה שכבר ניצחו.
מי שמוכן ללכת לאיבוד בכוונה – הוא זה שבסוף מוצא את הנתיב החדש.
ב-2006, כשהתחלתי לשוטט ברחובות הדיגיטליים, לא היו חוקים ברורים. למדתי דרך ניסוי וטעייה, דרך חיפוש אמיתי, דרך הבנה של מה עובד לפני שכולם הבינו את זה.
והיום? אני שוב באותה נקודה – רק שהפעם זה קורה עם בינה מלאכותית.
אני נמצא בסמטאות הלא מסומנות של AI, איפה שהמפה עדיין ריקה. אני לא מחכה להוראות, אני בוחן איך אפשר להשתמש בכלי הזה בדרכים שאחרים עדיין לא רואים. כי בדיוק כמו אז – מי שימתין יותר מדי כדי להבין את כללי המשחק, ימצא את עצמו משחק לפי הכללים של אחרים.
הפעם אני לא מגיע כמי שמגשש באפלה, אלא עם עיניים חדות, אינסטינקטים מחודדים ויכולת לקרוא את הסימנים גם כשהם עדיין עמומים לאחרים. הפעם אני מגיע עם כל הידע, הניסיון והעומק שהתעצמו בתוכי עם השנים – עם הבנה רחבה יותר של איך טכנולוגיות מתפתחות, איך התנהגות משתמשים משתנה, ואיך לזהות את הרגעים שבהם שינויים קטנים יוצרים מהפכה גדולה.
אם פעם למדתי כי הייתי חייב לפענח את השטח כדי לשרוד בו, היום אני לומד מתוך תשוקה טהורה, מתוך חיפוש אמיתי אחר הדבר הבא, מתוך רצון להגיע לפני שההמון יגיע, לפני שהמפה תהיה מוכתבת מראש.
