ראש השנה וקידום אורגני בגוגל

rosh-hashanah-jewish-new-year-holiday-concept-traditional-religion-symbols

ראש השנה – חג החירות הפרטי שלי

ראש השנה מבשר על פתיחתה של עונת החגים, שבה כל אחד מוצא משהו מיוחד. עבור חלקינו ראש השנה הוא חג המשפחה, עבור אחרים חג הארוחות ויש גם את חג המתנות. אני, בכל אופן, את המתנה שלי כבר קיבלתי.

חום יולי-אוגוסט מספק לי מידי בוקר, בדרכי לעבודה, תזכורת דביקה לקיומה של תורת היחסות. זאת אומרת, לא צריך להיות איינשטיין כדי לדעת שהזמן הוא יחסי והכול עובר לאט חביבי. במיוחד בזמן שעושים את כל הדרך ברגל, בשמש היוקדת, מהחנייה ועד המשרד הממוזג. כך, מידי יום בחודשי הקיץ הלוהטים, חוזרת על עצמה אותה שגרה שגורמת לי להתפלל לבוא החורף (או לכל הפחות לבואו של פרץ אוויר קר מכיוון המזגן).

רק שהפעם, בתחילתו של שבוע חדש,  היה משהו שונה באוויר. עגלי הזיעה אמנם נותרו כשהיו, אך בתחילתו של חודש ספטמבר כבר מתחילים להרגיש את השינוי באוויר. החום נהיה נסבל יותר, אפשר כבר להרגיש את החופש (ולשמוע את החבר'ה במשרד זוממים על טיול בחו"ל) ולפנטז על ארוחת החג החגיגית אצל הדודה. בעיקר על הכבד הקצוץ המסורתי וצלי הבקר המיתולוגי שהיא מכינה, עם פירות יבשים והרבה-הרבה דבש. אז נכון, אולי מזג האוויר לא השתנה בהרבה, אבל המחשבות הנעימות על החג המתקרב הסיטו ממנו את תשומת הלב. יש בהחלט למה לצפות, אבל (מבחינתי לפחות) הסימן המבשר שראש השנה כבר כאן לובש צורה קצת אחרת.

שיפה וטובה תהא השנה..?

השנה, יותר מתמיד, אני מחכה למתנת החג. זה לא שאני משלה את עצמי שאקבל מתנות או תלושים בשווי אלפי שקלים כמו עובדים ברי מזל בחברת חשמל או בבנקים למיניהם. כמידי שנה, גם הפעם "אסתפק" בסכומים צנועים בהרבה. אז מאיפה מגיעה הכמיהה המוזרה? השנה, אחרי שציינתי עשור לעבודתי באותה חברה ובאותה עבודה משרדית, אני משתוקק לקבל משהו חדש מעבר לתלוש המשכורת. ואם זה לא סיפוק מקצועי – אז גם סלסלת שי תעשה את העבודה. גם אם באופן זמני. ממרומי שנות ה 40 לחיי, שינוי מקצועי נראה לי כמעשה נועז מידי לאדם שיש לו הרבה דברים להפסיד. אחד מהם הוא חבר טוב שיושב במשרד הסמוך, שבמהלכה של שיחת חולין שנועדה בסך הכול להעביר כמה רגעים מתים הצליח לסדוק את תפיסת עולמי.

רוקי (שוב) עושה קאמבק

חודשים רבים שאני מקטר באוזניו על המדבר המקצועי הפרטי שלי. במקום להנהן בחוסר אונים, הפעם הוא חלק את מחשבותיו עמי. מסתבר שאחד מתחביביו הגדולים הוא צפייה בסרטי הקאלט של סילבסטר סטאלון. מעבר לקולות השיר Eye of a Tyger שהתחילו פתאום להתנגן לי בראש, התעוררה סקרנותי כאשר הוא סיפר שהמגה סטאר במיל' נאלץ בתחילת דרכו למכור את כלבו תמורת 25$ כי לא היה לו כסף להאכיל אותו. התפנית הגדולה בחייו הגיעה כאשר כתב את התסריט ולאחר מכן כיכב בסדרת סרטי "רוקי". השיחה הקצרה עוררה בי סקרנות. אין לי אמנם את השרירים של סטאלון, אבל אם היו אנשים נוספים שעשו מהפך מקצועי בחייהם והצליחו – אולי גם אני יכול?

אז חפרתי קצת באינטרנט בין מטלה למטלה, ומצאתי לא מעט דוגמאות לאנשים מפורסמים שביצעו תפנית מקצועית והצליחו בגדול. כך למשל גיליתי שמרתה סטיוארט, עוד לפני שהפכה לכוהנת הגדולה של סגנון החיים, הייתה בכלל ברוקרית בבורסה. הריסון פורד, לפני שהפך לאינדיאנה ג'ונס המפורסם, עבד לפרנסתו כנגר. גם דוגמאות ישראליות לא חסרות. קחו למשל את ישראל אהרוני, שבאחת מתכניותיו הרבות מספר שעזב הכול כדי ללמוד את רזי הבישול הסיני בטייוואן. עד אז הוא למד אמנות – ומאז ועד היום אין ישראלי אחד שלא מכיר אותו… אז מה ההבדל בינם לביני? מה אני הכי רוצה לעשות במקום להרגיש כבול לכיסא במשרד?

משאלה ברוח החג

לכבוד השנה החדשה קיבלתי החלטה – אני עושה שיחת חתך עם עצמי. לא עוד שיחה עם הבוס שמובילה לתוצאות ידועות מראש באותו התפקיד בדיוק. אלא ניסיון אמיתי להבין: מה אני באמת רוצה לעשות? האם להפוך את הבישול מתחביב למקצוע? האם לפתח את כישרון הכתיבה? וולט דיסני אמר פעם ש"אם אתה יכול לחלום את זה, אתה יכול לעשות את זה". עד כמה המשפט הזה נכון? אין לדעת, אבל דבר אחד בטוח: אני הולך לברר מה החלום שלי ולנסות להגשים אותו, צעד אחרי צעד, כדי לעשות לעצמי שנה מתוקה כדבש. ומי יודע? אולי בשנה הבאה אשב על המרפסת ואגשים מחשבות נודדות.

עוד יום עבודה של קידום אורגני בגוגל הגיע לסיומו. השמש עדיין יוקדת, אבל לי זה ממש לא מפריע. את מתנת החג שלי כבר קיבלתי (אבל לא תראו אותי מסרב לסלסלת שי עם כל מיני דברים טובים)…

שתפו את הפוסט

פתח וואטסאפ
איך אוכל לעזור?