מהי התחזית של מארק קיובן לגבי שוק התעסוקה העתידי?

כדי להבין את העומק של שילוב מדעי הרוח בעולם הניהול והשיווק ב-2026, כדאי לחזור מעט אחורה, אל אחת התחזיות המכוננות והמפתיעות ביותר שנשמעו בעשור הקודם. בשנת 2017, המיליארדר ואיש העסקים האמריקאי מארק קיובן (נולד ב-1958) הדהים את קהילת ההייטק והעסקים כאשר הצהיר בראיון כי בתוך קצת יותר מעשור, הביקוש לבוגרי מדעי הרוח יעקוף באופן דרמטי את הביקוש למהנדסים, מתכנתים ומפתחי תוכנה.

קיובן, הידוע כמשקיע חד ובעל הבנה עמוקה במגמות טכנולוגיות, הסביר את ההיגיון שלו בדרך פשוטה אך מהפכנית: ככל שכלי האוטומציה והבינה המלאכותית ילכו וישתכללו, הם יתחילו לכתוב קוד בעצמם. כתיבת תוכנה, פיתוח אלגוריתמים וניתוח נתונים בסיסי — מיומנויות שנחשבו במשך עשורים לכרטיס הכניסה הבטוח ביותר לשוק העבודה ולאליטה הכלכלית — יהפכו לפעולות שגרתיות המבוצעות על ידי מכונות בעלות אפסית.

במצב שבו הטכנולוגיה פותרת את בעיית הביצוע הטכני, היתרון היחסי של הארגון עובר מהשאלה "איך לבנות את זה" אל השאלות "מה כדאי לבנות", "מהן ההשלכות התרבותיות של הבנייה הזו" ו"כיצד לשאול את המכונה את השאלות הנכונות". קיובן טען כי היכולת לחשוב באופן ביקורתי, לנתח טקסטים מורכבים, להבין את נפש האדם ולבחון סוגיות מזוויות רב-ממדיות — כישורים המהווים את הליבה הבלתי מעורערת של פקולטות כמו פילוסופיה, היסטוריה וספרות — יהיו המצרך המבוקש והנדיר ביותר בשוק.

כיצד "מדעי הרוח היישומיים" מגדירים מחדש את החשיבה האסטרטגית?

התחזית הזו של קיובן אינה עומדת בחלל ריק; היא מתכתבת ישירות עם צמיחתה של גישה אקדמית ומעשית המכונה "מדעי הרוח היישומיים" (Applied Humanities). חוקרים עכשיווים כמו פרופ' ג'פרי שנאפ (נולד ב-1954), מייסד מעבדת metaLAB באוניברסיטת הרווארד, טוענים מזה שנים כי החיבור בין הכלים ההומניסטיים לבין עולם העסקים והטכנולוגיה אינו בגדר מותרות אינטלקטואליים, אלא כורח קיומי. שנאפ, שחקר בין השאר את ההיסטוריה של האדריכלות והתרבות הדיגיטלית, מדגיש כי הכלים ההיסטוריים מאפשרים לנו לחשוף את ה"ארכיאולוגיה" של רעיונות ומגמות, ובכך לזהות תבניות עומק תרבותיות שהן קריטיות לקבלת החלטות בארגונים.

כאשר מנהל שיווק או יזם ב-2026 נדרש לנווט בעידן של מנועי חיפוש מבוססי תשובות ופלטפורמות ג'נרטיביות, הוא מגלה במהירות שהאתגר האמיתי אינו "הנדסת פרומפטים" (Prompt Engineering) טכנית. האתגר הוא פילוסופי במהותו. זהו יישום ישיר של המתודיקה הסוקרטית: פירוק הנחות היסוד הסמויות של הארגון, זיהוי הטיות קוגניטיביות ותרבותיות בקלט ופיתוח רגישות נרטיבית שמאפשרת לתרגם את הפלט הטכנולוגי למסר אנושי בעל ערך.

ההיסטוריון והפילוסוף הגרמני וילהלם דילתיי (1833–1911), אשר טבע את ההבחנה הקלאסית בין מדעי הטבע (העוסקים ב"הסבר" של חוקי טבע חיצוניים) לבין מדעי הרוח (העוסקים ב"הבנה" של משמעויות פנימיות וחוויה אנושית), סיפק לנו למעשה את המפתח להבנת הפער הזה. המכונה מצטיינת ב"הסבר" ובחישוב סטטיסטי של הדאטה; מנהל המחר, שחונך על ברכי מדעי הרוח, מביא אל השולחן את ה"הבנה" — את היכולת להעניק פשר, קונטקסט ומשמעות חברתית לנתונים היבשים.

כיצד פרספקטיבה היסטורית משנה את חוקי המשחק השיווקי?

אחד הכלים החזקים ביותר שהיסטוריון מביא לעולם הניהול הוא ההבנה של קונטקסט וסיבתיות ארוכת טווח. בעולם העסקי הנוטה לפתולוגיה של קוצר רואי — רדיפה מבוהלת אחרי טרנדים רגעיים או "אופטימיזציות" טקטיות נקודתיות — החשיבה ההיסטורית פועלת כעוגן אסטרטגי יציב.

היסטוריונים אינם משננים תאריכים, אלא חוקרים כיצד רעיונות, מוסדות וטכנולוגיות משתנים ומתעצבים לאורך זמן במפגש עם החברה. קחו למשל את התפתחות האדריכלות העירונית והזיכרון המרחבי במאה ה-19, תקופה שבה ערים עברו שינויים רדיקליים בעקבות המהפכה התעשייתית. חוקרים כמו ההיסטוריון הצרפתי פרנאן ברודל (1902–1985), שהוביל את אסכולת האנאל, הראו כי כדי להבין תופעות חברתיות ותרבותיות, עלינו לבחון את המבנים העמוקים ואת ה"זמן ארוך הטווח" (la longue durée), ולא רק את האירועים הפוליטיים הקצביים והשטחיים.

כשמנהל שיווק מיישם את הלוגיקה הזו ב-2026, הוא מפסיק לשאול את ה-AI רק שאלות כמו "איך לשפר את יחס ההמרה מחר בבוקר". במקום זאת, הוא בוחן את השינויים העמוקים במרחב הדיגיטלי: כיצד הפיכת האינטרנט מספריה של לינקים לרשת של תשובות מותאמות אישית משנה את האופן שבו בני אדם צורכים ידע, בונים אמון ומגבשים את הזיכרון הצרכני שלהם. החיבור הזה מאפשר לבנות אסטרטגיות מותג שלא רק מגיבות לשינוי הטכנולוגי, אלא מעצבות אותו, תוך שימוש בנרטיבים אנושיים על-זמניים שמחברים את ערכי הארגון אל העומק התרבותי של קהל היעד.

התרגלנו לשמוע שהעתיד שייך למפתחים, למהנדסים, לאנשי דאטה, למומחי אוטומציה ולאנשים שיודעים לעבוד עם מערכות. זה עדיין נכון בחלקו. אין סיבה לזלזל בטכנולוגיה, בקוד, בניתוח נתונים או בהנדסה. אבל משהו עמוק יותר משתנה עכשיו. ככל שהכלים נעשים חזקים יותר, זמינים יותר וזולים יותר, היתרון התחרותי כבר לא נמצא רק בשאלה מי יודע להפעיל מערכת. היתרון עובר אל מי שיודע להבין מצב, לנסח בעיה, לשאול שאלה, לזהות הקשר, לקרוא בני אדם, לפרש תרבות, ולהפעיל שיקול דעת.

זו בדיוק הסיבה שמנהלים חייבים לחבר בין מדעי הרוח לבין עולם העבודה החדש, זה עונה על צורך אמיתי של התקופה.

מארק קיובן, יזם ומשקיע שמזוהה מאוד עם טכנולוגיה, אמר כבר בראיון לבלומברג ב 2017 שבעתיד תהיה לדעתו דרישה גדולה יותר לבוגרי Liberal Arts מאשר לבוגרי תכנות, ואולי אפילו הנדסה. הוא הסביר שכאשר הנתונים והאפשרויות יופקו עבורנו על ידי מערכות, נצטרך אנשים עם נקודת מבט אחרת על הדאטה, אנשים שחושבים חופשי יותר. בדיווחים על אותו ראיון צוין שהוא הזכיר תחומים כמו אנגלית, פילוסופיה ושפות זרות כתחומים שעשויים להפוך לבעלי ערך מיוחד בשוק העבודה העתידי.

האמירה הזאת חשובה לא מפני שצריך להפוך את קיובן לנביא. לא צריך. היא חשובה מפני שהיא מצביעה על שינוי מבני. אם כל מנהל יכול לפתוח כלי AI ולקבל ניתוח, מצגת, קוד, טיוטת אסטרטגיה או מפת מסרים, השאלה כבר איננה מי מקליד מהר יותר. השאלה היא מי יודע לבקש את הדבר הנכון, ממי, באיזה הקשר, מתוך איזו הבנה של המציאות, ועם איזו ביקורת על התוצאה.

למה דווקא עכשיו מדעי הרוח חוזרים להיות מעשיים?

מדעי הרוח נתפסו במשך שנים כתחום "יפה", "מעשיר", "תרבותי", אבל לא תמיד כתחום שימושי בעולם העסקי. זו טעות שהעולם הטכנולוגי עצמו מתחיל לתקן. הפילוסופיה מלמדת אותנו לזהות הנחות סמויות. ההיסטוריה מלמדת אותנו להבין תהליכים, סיבתיות, הקשר וזיכרון מוסדי. הספרות מלמדת אותנו להיכנס לתודעה של אדם אחר. הרטוריקה מלמדת אותנו לבנות טיעון ולשכנע בלי לצעוק. האנתרופולוגיה והסוציולוגיה מלמדות אותנו להבין קבוצה, טקס, מעמד, שייכות, צריכה וזהות.

נתיב 1: קורסים אקדמיים בודדים (האוניברסיטה הפתוחה)

היתרון הגדול של האוניברסיטה הפתוחה הוא הגמישות והיעדר תנאי קבלה, מה שמאפשר לצלול ישר לחומר אקדמי ברמה גבוהה ללא מחויבות לתואר. מומלץ לקחת קורס אחד או שניים ממוקדים:

• מבוא לפילוסופיה (או פילוסופיה יוונית/התקופה המודרנית): קורס כזה אינו עוסק בשינון ציטוטים, אלא באימון המוח לזהות כשלים לוגיים ולפרק טיעונים. זהו הבסיס המדויק ביותר לניסוח פרומפטים מורכבים ולניהול דיאלוג קוגניטיבי עם AI.

• רטוריקה ואמנות השכנוע / תורת הטיעון: קורסים אלו מעניקים את הכלים המבניים של האתוס, הפאתוס והלוגוס. מנהל שיווק שיודע לנתח מבנה של טיעון רטורי יידע להנחות את המכונה לייצר תוכן משכנע, מבדל ולא גנרי.

• היסטוריה דיגיטלית או מבואות היסטוריים: מומלץ לבחור קורסים שבוחנים תהליכים ארוכי טווח (כמו המהפכה התעשייתית או התפתחות הדפוס) כדי להבין כיצד חברות מגיבות לשינויים טכנולוגיים רדיקליים.

נתיב 2: למידה עצמאית מובנית (אוטודידקטיות ממוקדת)

אם לוחות הזמנים אינם מאפשרים קורס אקדמי עם מטלות, ניתן לבנות מסלול עצמאי, אך הוא חייב להיות שיטתי כדי לא להפוך לקריאה שטחית:

• פלטפורמות מקוונות (MOOCs): שימוש בפלטפורמות כמו Coursera, edX או Open Yale Courses. מומלץ לחפש קורסי מבוא קלאסיים של אוניברסיטאות מובילות (כמו קורס ה"צדק" המפורסם של פרופ' מייקל סנדל מהרווארד, המפתח חשיבה מוסרית ואנליטית עמוקה).

• קריאת מקורות אקטיבית: במקום לקרוא ספרי שיווק זמניים, מומלץ לקרוא את הקלאסיקות שמעצבות את תרבות המערב. קריאת הדיאלוגים של אפלטון (כמו "גורגיאס" העוסק ברטוריקה ושכנוע) היא הלכה למעשה קורס מתקדמים בהנדסת שאלות.

• האזנה לפודקאסטים אקדמיים: פודקאסטים כמו In Our Time של ה-BBC (המארח שלושה חוקרים בכל פרק לדיון מעמיק בנושא היסטורי או פילוסופי) או פודקאסטים ייעודיים לפילוסופיה, המספקים קונטקסט רחב בזמן נסיעות.